ישנם מספר סוגים של גלאוקומה, כל אחד עם מאפיינים ייחודיים וגישות טיפוליות שונות. הבנת הסוג הספציפי חיוני לניהול יעיל של המחלה.
גלאוקומה פתוחת זווית
הסוג הנפוץ ביותר, המהווה כ-90% מכלל המקרים. זווית הניקוז נשארת פתוחה, אך הטרבקולום הופך פחות יעיל עם הזמן. הלחץ עולה בהדרגה ואובדן הראייה מתרחש לאט לאורך שנים. בדרך כלל פוגע בשתי העיניים, אם כי לעיתים קרובות באופן לא שוויוני. הטיפול מתחיל בדרך כלל בטיפות עיניים ועשוי להתקדם לטיפול בלייזר או ניתוח.
גלאוקומה סגורת זווית
מתרחשת כאשר הקשתית בולטת קדימה וחוסמת פיזית את זווית הניקוז. יכולה להתפתח בהדרגה (כרונית) או בפתאומיות (חריפה). סגירת זווית חריפה היא מצב חירום רפואי הגורם לכאב עיניים חמור פתאומי, כאב ראש, בחילה וראייה מטושטשת. גורמי סיכון כוללים רוחק ראייה, עיניים קטנות ומוצא מזרח-אסיאתי. הטיפול כולל בדרך כלל אירידוטומיה בלייזר.
גלאוקומה בלחץ תקין
בצורה זו, נזק לעצב הראייה מתרחש למרות שהלחץ התוך-עיני נשאר בטווח הנורמלי הסטטיסטי (מתחת ל-21 מ"מ כספית). הדבר מצביע על כך שחלק מעצבי הראייה פגיעים יותר לנזקי לחץ, או שגורמים אחרים כמו זרימת דם לעצב הראייה ממלאים תפקיד. הטיפול שואף להוריד את הלחץ מתחת לקו הבסיס של המטופל.
גלאוקומה משנית ומולדת
גלאוקומה משנית נגרמת ממצבי עיניים אחרים, תרופות (במיוחד סטרואידים), פציעות או מחלות סיסטמיות. גלאוקומה פסאודואקספוליאטיבית וגלאוקומה פיגמנטרית הן תת-סוגים נפוצים. גלאוקומה מולדת קיימת מלידה עקב התפתחות לא תקינה של זווית הניקוז, ומתבטאת בדרך כלל בינקות בדמעות, רגישות לאור וקרניות עכורות.