עלייה בלחץ התוך עיני קשורה לרוב בשינויים וחסימה של דרכי הניקוז הפנימיים בעין. בעין בריאה, הנוזל שמזין את האיברים הפנימיים בעין מיוצר ומתנקז ללא הרף דרך תעלות קטנות הנמצאות באיזור החיבור שבין הקשתית לקרנית - הזווית. אנחנו מסתכלים על הזווית בעזרת עדשה מיוחדת בכדי להעריך את המבנה והמאפיינים שלה במטרה לזהות גורמים סיכון או סיבוכים שעשויים להוביל לחסימה של דרכי הניקוז וכתוצאה לעלייה בלחץ התוך עיני.
מה הבדיקה מודדת ומדוע היא קריטית?
הבדיקה מאפשרת לי לסווג את מצב העין לשתי קטגוריות עיקריות:
- גלאוקומה עם זווית פתוחה: הזווית נראית פתוחה ותקינה מבחינה מבנית, אך מערכת הניקוז עצמה אינה מתפקדת ביעילות (דומה לצינור ניקוז שנסתם מבפנים).
- גלאוקומה עם זווית סגורה (או צרה): הקשתית קרובה מדי לקרנית וחוסמת פיזית את הגישה לזווית הניקוז. זהו מצב שעלול להוביל לעליית לחץ חדה ופתאומית או לנזק כרוני איטי.
האם זה כואב? כיצד מבוצעת הבדיקה?
הבדיקה מבוצעת במנורת הסדק (Slit Lamp) לאחר הזלפת טיפות לאלחוש מקומי של העין. הרופא מניח בעדינות עדשה מיוחדת על פני העין למשך כדקה. בזכות האלחוש, הבדיקה אינה כואבת, אם כי היא עשויה לעורר תחושת אי-נוחות קלה או לחץ קל מאוד.
טכנולוגיות מתקדמות להדמיית זווית הניקוז
בעוד שגוניוסקופיה ידנית מאפשרת לי להעריך את הזווית באופן ישיר, קיימים מקרים בהם נדרשת הדמיה שיכולה לתעד את המבנים השונים של העין וגם להעריך המבנים הנמצאים מאחורי הקשתית. במקרים אלו, אנו נעזרים בכלים הבאים:
1. OCT של המקטע הקדמי (Anterior Segment OCT)
טכנולוגיה זו משתמשת בקרני אור כדי לייצר "חיתוך" אופטי ברזולוציה מיקרוסקופית של זווית הניקוז.
היתרון למטופל: הבדיקה מבוצעת ללא מגע בעין (בדומה לצילום רגיל).
הערך הקליני: היא מאפשרת מדידה כמותית ומדויקת של רוחב הזווית ומספקת תיעוד אובייקטיבי שניתן להשוות לאורך זמן. זהו כלי מצוין לאבחון "זווית צרה" ולמעקב אחרי שינויים לאחר טיפול בלייזר או ניתוח.
2. UBM (Ultrasound Biomicroscopy)
בדיקת UBM היא למעשה אולטרסאונד בתדר גבוה מאוד המיועד לחלק הקדמי של העין.
היתרון הייחודי: בניגוד ל-OCT או גוניוסקופיה המבוססים על אור, גלי הקול של ה-UBM מסוגלים לעבור דרך הקשתית ("החלק הצבעוני של העין") ולזהות שינויים מבניים שלא ניתן להדגים בשיטות אחרות.
מתי נשתמש בה? הבדיקה חיונית לאבחון מקרים מורכבים כמו "קשתית רמתית" (Plateau Iris), ציסטות או גידולים מאחורי הקשתית, ובחינת מיקום של עדשות מושתלות או נקזים. היא מאפשרת לנו להבין את המנגנון המדויק שגורם לסגירת הזווית, גם כשהוא חבוי מהעין.